ראובן יחיא אברהם שישפורטיש נולד ב־1986 בצרפת להוריו אריק ובריג׳יט, והיה אח בכור
לשרה, אלישבע, הילל, בצלאל ומרים.
בשנת 1992 עלה ארצה עם משפחתו, וגדל בירושלים, בשכונת קריית משה.
בשנת 2008 נישא לצופיה ונולדו להם ארבעה ילדים: באר, שקד, איתן חיים וסיני.
כבר בתור נער צעיר התגלו בראובן כוחות ויכולת נשיאת הפכים של חסד, טוב לב ומסירות
לצד מקצועיות חדות ותקיפות. הוא היה איש של אמת ושלום, אוהב העם והארץ בכל נפשו
ומאודו.
כנער הקדיש את מיטב זמנו וכוחו להתנדבות במד״א באחת התקופות הקשות שידעה מדינת
ישראל, של פיגועים רבים בלב ירושלים. לאחר מכן למד במכינה הקדם־צבאית ״עוצם״ בגוש
קטיף. ראובן כאב את עקירתו של עם ישראל מחבל ארץ קסום זה וייחל והתפלל לשוב לשם.
גם בחייו הבוגרים ענד צמיד כתום כדי לזכור ולא לשכוח.
סיסמת סיירת גולני, ״לכל מקום שנרצה ובכל דרך שנבחר״, אפיינה אותו גם בחייו
האזרחיים. מעולם לא היה מקובע לתחום מסוים, לכללים או למוסכמות. הדבר התבטא בין
השאר בעבודתו כעצמאי בתחום הבנייה, שבה התמיד ללמוד, להתפתח ולהתקדם בכוחות
עצמו. ראובן היה בעל ידי זהב, איש עמל ועבודת כפיים, אדם חולם שכבש יעדים הן בעבודתו
והן בתחביבים הרבים שפיתח.
לצד כישרונותיו הרבים אפיינו אותו בעיקר מאור הפנים, החסד, העזרה לזולת ותשומת הלב
לכל אדם שהיה זקוק לעזרה טכנית או למילה טובה.
בשנת 2011 הצטרפו ראובן וצופיה לקבוצת חלוצים שהקימה את היישוב שלומית שבעוטף
עזה. ראובן ראה זכות גדולה להיות חלק ממקימי היישוב ופעל רבות כדי לקדמו במישורים
שונים. במשך שלוש שנות חייו האחרונות בנה ראובן במו ידיו את ביתו בשלומית, וזכה
להתגורר בו כארבעה חודשים בלבד.