מולוקן היה אדם חד ואינטליגנטי, בעל חוש הומור משובח, לב ענק ויכולת לראות לעומק כל אדם.
חבריו ידעו שהם יכולים לסמוך עליו שתמיד יהיה שם בשבילם, יתמוך ויטה אוזן קשבת לכל
שיאמרו, ידע לומר את הדבר הנכון ויעשה הכול על מנת לשמח אותם. עם כל מי שפגש דיבר בגובה
העיניים, ללא שיפוטיות, וגרם לכל אדם להרגיש טוב עם עצמו, בדיוק כפי שהוא. "לעולם אל תשפטו
ספר לפי הכריכה", נהג לומר, "כשפותחים אותו מגלים הרבה מאוד עולמות וצבעים שונים. בואו
בסקרנות ובחפץ לב להיכרות עם אנשים".
כשהשתחרר מהצבא, החליט לעזור לילדים ולבני נוער להגשים את עצמם. הוא ראה את ייעודו
בטיפוח דור העתיד, האמין בבני הנוער ושאף לעודד אותם למימוש הפוטנציאל הגלום בהם, ללמד
אותם לכוון גבוה ולעזור להם לראות כל אתגר כהזדמנות. בין היתר, הנחה קבוצות נוער בסמינרי
הכנה לצה"ל, הדריך קבוצות למנהיגות נוער ושימש כמדריך גם בעמותת "אחריי!" לנוער מוביל
שינוי. בכל מסגרת שבה לקח חלק התגלה כאיש חינוך מדהים ועורר השראה רבה בחניכיו.
חבריו של מולוקן למחלקה ראו בו אח גדול שהשרה עליהם ביטחון ותמיד היה שם עבורם. מפקדו
סיפר שמולוקן היה אהוב על כל הפלוגה, דאג תמיד לשמח את כולם וידע לעורר אווירה ואנרגיה
חיובית. תמיד היה נכון לבצע כל משימה ומעולם לא השיב ריקם פני אדם שביקש את עזרתו.
זיו חברו ספד לו:
"מולוקן - 'יום אחד שלם'! כך הוא הציג את עצמו בפעם הראשונה שנפגשנו. ובאמת, כשמו, כן היה
אחי האהוב, חי כל יום במלאות - שלם! לב טהור וענק, מלא נתינה ואהבת חינם, עם עיניים טובות שתמיד קולטות את הפרטים הקטנים, אלו שאף אחד לא רואה. חיוך כובש, מרחיב ופותח לבבות, מוח מבריק מלא פתרונות וידי זהב. 'שטות' היה השם
השני שלו, וכשהגיע לשכונה שמעו צחוק מתגלגל בכל פינה. כזה היה אחי
האהוב. אדם של חסד ואהבה. אדם יחיד ומיוחד, מלא שמחה".